תחילה, שילמנו את חובנו "לאלוהי האופניים" (עבודה זרה?) בטיפוס מפרך אל הסוסיתא ואחר כך הלאה למעלה לגבעת יואב. טיפוס סיזיפי, מכפר ומטהר לקראת רכיבת טבילות מושחתת שבאה בהמשך. הנוף המרהיב הנפתח, הרוח הרעננה ועננות הבוקר, סייעו בידינו להתגבר על יסורי הטיפוס. עזרה גם אולי הידיעה שזהו יום השנה לכיבוש סוסיתא במלחמת העצמאות. חודש לאחר הדיפת מתקפת הצבא הסורי על עין-גב עלו בלילה לוחמים מן הכפר לאוכף שממזרח לסוסיתא. הפלוגה הסורית ששלטה על הגבעה ברחה. ישראל יצרה לה טריז אסטרטגי לחופה המזרחי של הכנרת יחד עם שליטה על 10 מטרים מהחוף הלאה צפונה בואכה הבטיחה. היו פה פעם מצביאים בעלי שיעור קומה.
טיפסנו בסרפנטינות שהיוו את דרך הגישה למאחז המזרחי ביותר של ישראל בכנרת עד 67'. חלפנו ליד שרידיו של רכבל התספוק, וליד בית הקברות הבהאי. המון היסטוריה יש במקום הזה. בהאים הגיעו הנה לדרום ולמזרח הכנרת, מהודו, במאה ה-19, והקימו ארבעה כפרים. שנים רבות פעלה קק"ל לרכוש את האדמות הללו שחלקן נותרו בידי הבהאים. באפריל 51' נרצחו 7 שוטרים ישראלים במתחם המפורז שבאל-חמה. כפרי הבהאים, אל-חמה וא-סמרה הופגזו בתגובה והבהאים עם אריסיהם הערבים נסו למעלה לרמה (בשנות החמישים קראו לפועלים ערבים 'אריסים'…). בעקבות הנטישה, בא-סמרה, שהייתה בתוך השטח הריבוני ובשליטה ישראלית מלאה, הוקם קיבוץ האון לצד תל-קציר שהוקם שנתיים קודם לכן. לימים פיצתה מדינת ישראל את הבהאים מהכפר באדמות חלופיות בגליל המערבי. בית הקברות שלמרגלות הסוסיתא לא היה שם בראשיתו. זהו בית הקברות של הכפר הבהאי נוקייב. בית הקברות הועבר בשנות ה-80 מתוך תחומי קיבוץ עין-גב למיקומו הנוכחי.
אם מדברים על מצביאים בעלי שיעור קומה הרי שהיה לנו אחד כזה אי שם בעבר הרחוק מאוד. אחאב שמלך על ישראל. לא רק מצביא אלא גם מדינאי בעל שיעור קומה שבתבונתו הדיפלומטית מנע חורבן מעמו. אנו יודעים שאחאב ניהל לפחות 4 מלחמות. בשתי הראשונות סילק את ההשפעה של הארמים מישראל. בשלישית השתתף, כמשתתף בכיר, בקואליצית 12 מלכים שבלמה את השתלטות האשורים תחת מלכות שלמנאסר על דרום הלבנט. ברביעית, ניסה לשחרר גם את עבר הירדן מהשפעה ארמית. בקרב זה נפל אחאב.
את הקרב השני ניהל אחאב על מסלול הטיול שלנו. קרב אפק. במקום בו הכביש בין מבוא-חמה לאפיק עובר מעל נחל מיצר. זהו מעבר מישורי צר ביותר בין תהומות נחלי מיצר ועין-גב. כנראה שבשל מבנה טופוגרפי זה דבקו באיזור השמות 'מיצר' ו'אפק' ('אפק בין התהומות'). כאן בחר אחאב להילחם בהדד הארמי. פה היה לאחאב יתרון בולט.
מכתובת אשורית, המונוליט מכורח, אנו למדים שלהדד הארמי היה יתרון ניכר ברגלים ובפרשים. לאחאב היה יתרון בסדר כוחות מרכבות הברזל. האופן שבו הופעלה מרכבת ברזל היה כך שהרכב מכוון את הסוסים לכיוון הכוח הרגלי המתקדם. קשת אחד עד שלושה שעל המרכבה היו צולפים חיצים ברגלים. ואז הרכב היה מפנה את המרכבה לאחור לפני שנוצר מגע ישיר עם הכוח שממול. ככה חוזר חלילה מתקרב ונסוג. מכאן מבנה ההיפודרום הרומי, אימוני ותחרויות המרכבות. בכל גיחה כזו יכלה מרכבה לייצר מטר של כעשרה עד שלושים חיצים קטלניים. זה מעט. אבל כאשר מפעילים 500 מרכבות (לפי הכתובת האשורית לאחאב היו 2000) הרי שמדובר במטר חיצים אינסופי שיכול לעשות שמות בכוח רגלי מתקדם. מטחנת חיצים קטלנית שהייתה שוחקת כל כוח שהתקדם מולה. אולי בשל כך בחר אחאב להילחם במיצר ולהפעיל את המרכבות ביעילות למול הרגלים והפרשים הנדחקים בצפיפות לתוך המיצר הצר.
יהא מהלך הקרב אשר יהא. בהלה פשטה במחנה הארמי והוא נפוץ לכל עבר. הדד הארמי נלכד ונחנן על-ידי אחאב. בתמורה לחנינה פתח ארם את שווקי דמשק לסחורה ישראלית והחזיר חזקות ישראליות שהיו בשליטה ארמית. אחאב ויתר על יוקרה היסטורית כמנצח מוחלט וככובש ארם לטובת ברית עם עובד אלילים שמטרתה עמידה משותפת מול מעצמה אשורית עולה בצפון.
דיפלומט ואסטרטגט מוכשר היה אחאב. אולם אלוהים לא אהב אותו. או יותר נכון הסופר המקראי לא אהב אותו. מנהיג מוכשר כמו אחאב אינו הדמות הרצויה לערכים ולמוסר אליהם מנסה התנ"ך לחנך. מנהיגים נוקמים ובדלנים הם אלו המועדפים עליו. אחאב היה מסוג המנהיגים בעלי ראיה קוסמופוליטית רחבה. דומה יותר לאובאמה ולמרקל מאשר לפוטין או ארדואן. גם נישואי ברית הידידות לאיזבל הפניקית מעידים על-כך. כך גם הפלורליזם הפולחני שהנהיג בממלכתו מתוך סובלנות לעבודת הבעל. גם בעלילת אחאב ואיזבל יש סיפור קונספירציה עסיסי. נבות הוצא להורג לאחר שנשפט כבוגד. רכושו, כמקובל, ניתן לאחאב. תאוריית הקשר במקרה זה הייתה שאחאב העליל על נבות בכדי לזכות בכרמו היפה. סיבה נוספת להעמיד את אחאב באור שלילי ניתנת מכך שרדף את אליהו הנביא. אולם בל נשכח שאליהו, עם כל 'הכבוד וההערכה', נרדף על ידי השליט בשל מקרה של טבח המוני בכוהני דת שעסקו ב'עבודה-זרה' על הכרמל ואחר-כך חיסל את אנשי המלך (שוטרים…) שבאו לברר את פשר הטבח (טיול אחר, פוסט אחר). תחשבו על הרעיון שאדם קנאי ואלים כמו אליהו, יחד עם עדת מעריציו, 'בא לעשות סיבוב' ברחובות תל-אביב של ימינו… "פחד אלוהים"!. לא כדאי לשכוח כסא בפסח!
לבסוף התגשמה הקללה שהוטלה על אחאב בעקבות חנינת הדד הארמי. בקרב הרביעי והאחרון ברמות-גלעד, בעבר הירדן, חץ טועה חדר בין "הדבקים ובין השריון" והרגו. זה היה סופו של אחאב, האיש שטבע את הפתגם "אל יתהלל חוגר כמפתח". בהמשך, הסיפור מזכיר מאוד את משחקי-הכס (היתכן שהסופר המקראי אף התבסס עליו?). אחזיה בנו של אחאב מולך כחודשיים ואז מועד במעלות ארמונו ונהרג (???). אחיו יורם מולך 9 שנים וגם הוא עושה את הרע בעיני אדוני. אליהו הנביא מושח את יהוא והלה מבצע מרד חצר ומחסל את יורם ואת בית אחאב. המורדים השליכו את איזבל אשת אחאב מן החלון אל מותה. סוף-סוף עלה מנהיג בדלן וקנאי שעשה את הישר בעיני אדוני.
חבר איתנו הפעם גיל מ"גולן בייק" שקיבל את ההובלה וניווט אותנו בביטחה בין שכיות החמדה. אחת מהן היא הזולה שבביתו בה פונקנו בתקריבים ובשעה קלה של מנוחה.
הטיול ארך 41 קמ'. טיפסנו 1050 מ'. פנצ'ר אחד שלי.
1-2 – עם הטיילת שממערב לכביש בין כפר הנופש עין גב לבין עין גב.
2-3 – בצמת דרך תחנת הדלק משכנו מזרחה עם שביל רחב.
3 – שער למטע בו פנינו שמאלה צפונה לדרך העוקפת.
3-4 – השביל מטפס בנחל עין גב עד לצמת ברור ב-4.
4-5 – טיפוס לסרפנטינות בדרך הגישה הישנה. הדרך רכיבה אך לעיתים תלולה ומדורדרת. מהנקודה שבה מגיע חיבור מהכביש במחצית העליה הדרך משופצת במרביתה.
5-6 – עזבנו את סוסיתא בסינגל הגישה המוביל לחניון שב-6.
6-7 – במעלה כביש האספלט הסגור כיום לתנועת רכבים.
בסרפנטינות בין 4 ל-5 לצד הרכבל העליון:
סוסיתא, בקרוב גן לאומי:
7-8 – במעלה הכביש מזרחה עד לצמת עם שביל עפר, הוא שביל הגולן היורד בתלילות שמאלה צפונה.
8-9 – במטע עזבנו את שביל הגולן לטובת הציר שעוקף את תל סורג מצפון. יש לעבור שני שערים נמוכים שאינם מהווים בעיה רצינית.
9-10 – דרך השדה וסינגלים תוך שמירה על קו הגובה עקפנו את תל סורג מצפון. לא תמיד השביל ברור אבל ניתן לבחור קו רכיב לאורך כל הדרך.
10-11 – ירידה מהירה מאולתרת ורכיבה חזרה לשביל הגולן.
11-12 – טיפוס בשביל הגולן עד למרגלות נאות גולן.
בין 9 ל-10 מתגברים על גדר. השטח רכיב לחלוטין. שדות המוקשים יותר מערבה ומגודרים.
מגיעים חזרה לשביל הגולן ב-11:
12-13 – בשביל לכוון גבעת יואב. באמצע הדרך נמנענו לפנות שמאלה לשביל הגולן.
13-14 עם הכביש לאורך הגדר הפנימית של גבעת יואב מזרחה.
14-15 דרך כבישי בני יהודה יצאנו לכוון דרום.
15-16 – על הטיילת שממערב לכביש עד לכניסה לאפיק.
16-17 – בתוך הקיבוץ. על הגדר מעל המצוק של נחל עין גב. ב-16 עצרנו לתצפית בבית הסורי ששומר.
17-18 – מזרחה דרך ההרחבה של קיבוץ אפיק.
18 – תחילת שביל עפר המקשר לכביש הראשי.
19- הכניסה לעין פיק. המעיין שופץ. הוכשרו מדרגות ודרכים. הכל נקי וצלול.
19-20 – יציאה לכביש הראשי.
20-21 – בשולי הכביש עד לצמת הכניסה לכפר חרוב. חצינו את המיצר בו התחולל קרב אפק בין אחאב לבין הדד הארמי.
התצפית מ-17. רואים את סוסיתא ואת השביל הלבן למטה הוא שביל הגולן:
עין פיק:
21-22 – נווט מסובך על כבישי כפר חרוב עד ל–צרכניה.
22-23 – על קו המצוק עד מרפסת מצפה השלום.
23-24 – מהמרפסת מתחיל שביל הירידה לעין השלום. הירידה במדרגות ורגלית, אך נוחה עד 24.
24-25 – השארנו את האופניים ב-24 והמשכנו לפי סימון לעין השלום. לאחר מכן בסינגל טכני רכיב ברובו מתחת לקו המצוק.
עין השלום:
25-26 – המשך בסינגל עד לעין שוקו.
26-27 – השביל מתרחב ועולה לגדר מבוא חמה. השער למבוא חמה נעול ובלתי עביר.
27-28 – המשך בשביל על קו המצוקים.
עין שוקו:
28-29 – רכיבה נוחה על השביל שעל קו המצוק עם נופי כינרת.
29- המפגש עם הכביש העולה ממבוא חמה. כאן פנינו ימינה צפונה חריף.
29-30 – ירידה כבושה מהירה על הדרך הראשית.
30-31 – פנינו ימינה בצמת בירידה תלולה לעיתים עם בורות אך לאחר שיפוץ רציני עד שער הכניסה לעין שוירח.
31-עין שריר – סינגל נוח על מדף מעל ואדי.
עין-שריר-32 – סינגל מגניב שיורד לדרך החקלאית.
32-33 – עם הדרך החקלאית צפונה לאנדרטת הטייסים התורכיים.
33-34 – עד לשער הכניסה למטע בננות.
34-35 – לכוון הכביש בתוך המטע.
35-36 – לצד הכביש בתוך המטע עד לפתח היציאה לכביש ב-36.
36-37 – חזרה לרכבים על שביל האופניים שמערבית לכביש.
מסלולי טיולי אופניים בישראל (הבלוג של דודי אלון) 
למיטב זכרוני כבל התספוק למוצב בסוסיתא היה סודי והופעל רק בלילות. (זה היה סוד גלוי – כך לפחות שמעתי מהורי שהיו חברי האון בסוף שנות החמישים).
ואם כבר מלחמות ישראל באיזור אז הייתי גם מתייחס לגדוד 377 מחטיבה 9 באוגדת לנר שעלה במקביל למסלול שעליתם (בכביש) ונלחם מעט צפונה משם לעצירת הסורים במלחמת יוה"כ
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי