טיול מיוחד במינו לנגב המזרחי והערבה התיכונה.
טרה אינקוגניטה
אי שם בנגב המזרחי למול הערבה התיכונה, בשטח התחום בין הנחלים מרזבה, מסור, חצבה וגידרון, מצוי שטח עצום ועלום. שם לא נתנו לו. הפסגות יתומות מכינוי. הנחלים מעולם לא שוימו. גלישה פנימה בזום לתוך המפה מגלה קרעי שבילים שמתחילים בשום מקום ומסתיימים בשום מקום. אין סימן התיישבות, ואין סימן לנוודי המדבר שאף המה מדירים רגליהם משם. הרשויות לא טרחו לסמן שם שמורה, למרות שמכל עבריו הוא תחום בשמורות. אפילו הצבא ויתר עליו, לא שטח אש, לא אנטנה או מחנה נידח, גם לא פריסה ארעית. הארכאולוגים מעולם תיעדו, אף טרם סקרו. העין הרגילה במפות התרה את קווי הגובה הטופוגרפיים, מרגישה שם באי נוחות, לא חורבה, לא סימול של אתר קדום, אין מעינות או סימון של צמחיה. לא רק שלא סימנו שם כמעט דבר, גם במעט שסימנו טעו שם: ערוץ שברי המסור מסומן כנחל מסור, ונחל מסור עצמו לא מסומן בכלל. עוברות השנים והקרטוגרפים גם לא טורחים לתקן את כל זאת. אל הטרה אינקוגניטה – הארץ חסרת השם – רכבנו הפעם. חדרנו אל לב השממה ההדורה הזו. שליש מהדרך רכבנו כדי להגיע לשם ועוד שליש רכבנו כדי לצאת משם. כשהיינו שם, המדבר כולו היה שלנו. ולו לשעה אחת קלה.
מכתש מסור
בשלושה מכתשים בורכה ארצנו, הקטן, הגדול ומכתש רמון. אולם טיילי המדבר עומדים במספר מקומות ותוהים, האם מערכת הצוקים הסגורה שלפניהם אינה מהווה מכתש נוסף? רביעי במניין? מבין כל אלה הוויכוח מתמקד בעיקר בעוד שלושה מקומות. מכתש הר עריף – פה הפוסקים תמימי דעים כי לו היה ההר קצת יותר גבוה אזי היה פה מכתש למרגלותיו. אמנם מה שיש מרשים מאוד, אך אין זה מכתש. הרביעי הוא בקעת צחיחה. אמנם המשוררים הרומנטיקנים נלחמים בעזות שהבקעה היא מכתש. אולם במדע הגיאולוגיה עסקינן. צר לי על הפייטנים, ברור שזו הצחיחה בקעה היא. ואחרון חביב הוא מכתש מסור. מכתש? בקעה? בשבילי, אחרי שראיתי, זהו מכתש. מה יש? גם לי מותר להיות קצת פייטן.
סיפור המסע
רכבנו 39.5 קמ'. טיפסנו 400 מטר גובה וירדנו 675. הטיול נמשך כ-7 שעות מהם 4.5 ברכיבה והשאר בהפסקות ועצירות לתיקונים. רכבנו 23 רוכבים. טיול מדברי משובח ללא מכשלות לא רכיבות מיוחדות. החלק הסופי של הטיול עובר בשטח אש ולכן בצענו את הטיול ביום שישי. תודתי לרוני מרקוביץ על תמונת הכותרת, ליחיעם ואיתן על יתר התמונות ששיבצתי פה. לישראל ולכל אלה שסייעו בהתייעצויות לגבי בחירת הנאקב המתאים. לאורי, מעין ומאייר על האיסוף, למרשלים המתנדבים, לגזברים, לקשרים למהנדסי התקלות והמכונאופנים לרגע. ובכלל, לחבורת מוליכים למחצה ואורחיה שעשו את החוויה למיוחדת כל-כך.
התחלנו את הטיול בכביש השירות של מפעלי ים המלח בכניסה לנחל חגור. בטיולי עבר באזור נהגנו להתחיל בחניון המפעל. אולם הפעם דאגנו לוגיסטית שנקודת ההתחלה תחסוך את הרכיבה הארוכה והבעיקר מכאיבה לאורך מעשי ההרס והחורבן שהעבודות במפעל משיתות על הטבע. הרכיבה במעלה נחל חגור נוחה ומסתייעת בשפע השבילונים שעוברים בערוץ. בנקודה 2 חצינו בגשרון שמתחת למסילת הברזל. באזור נקודה 3 מתחיל שביל נוח וברור על הגדה המזרחית השמאלית של הוואדי. בנקודה 4 השביל מטפס חדות על שלוחה במפגש הנחלים.
הרכיבה בנחל חגור:
מנקודה 4 מתחיל מעלה תלול וקצר לשלוחה. די מהר (5) ניתן להתחיל לרכוב שוב (ויש שרכבו הכל). ומשם מעלה מונוטוני בשיפוע נוח עד לשביל הג'יפים המגיע מנחל חווה למרגלות הר ארחות ב-6.
המעלה התלול והקצר היוצא מנחל חגור:
בתוך פחות ממאה מטרים השיפוע נעשה רכיב (למעט יחידי סגולה שטיפסו כבר מהוואדי עצמו) עד לחיבור עם השביל.
מ-6 רכבנו על שביל הג'יפים דרך חציית נחל שרף (7) ועד לצמת השבילים ב-8.
"בימים יפים יותר". בהם הרט"ג יהיה בעד רוכבי האופניים. יהיה ניתן לפנות ב-6 ימינה מערבה עד לצמת הקרובה בטיפוס קל. ומשם להדרים בשביל העובר בנקיק של עין אורחות לצאת לנחל חגור ובנאקב להגיע ל-7. מ-7 להמשיך בנאקב מזרחה ולעלות ל-8 בנקיק הישר דרום מזרחה. אולם כיום מדובר בשמורת טבע, ולפי חוקי הרכיבה בשמורות אין לבצע דרך זו.
כך נראית הצמת ב-8 מהשביל מכיפה 505 שמדרום. אפשר לראות את הדרך המגיעה משמאל בנקיק הישר שמותר היה לרכוב בו (או בנאקבים בתחתית הנקיק) "בימים יפים יותר":
מ-8 רכבנו בדרך הג'יפים הקרויה "דארב-אל-סולטן" עד 8א'. כאן הפנינו כידונינו שמאלה החוצה מן השמורה ל"ארץ אינקוגניטה". עד 9 מדרון מתון רכיב להפליא. משם טיפוס בנאקב על צידה הימני של השלוחה בבקעה הקטנה שמתחת נ"ג 464 עד -10. ב-10 מתחילה רכיבת שטח מרהיבה, נופית וזורמת עד 11. ב-11 רוכבים על שפת המצוק וב-12 בחרנו בנאקב המקיף את הפסגה הלא מסומנת הקרובה מצפון דרך צד ימין מזרחה במורד צלע השלוחה עד 13. ב-13 עמדנו על שפת מכתש מסור – מקום נפלא שירומם את רוחו של כל רוכב וטייל.
לקראת 10 זה נראה כך:
ועל הרמה זה נראה כך:
בין 11 ל-12:
וגם כך לקראת 12 ממש:
מ-13 רכבנו במדרון על שפת המכתש מעל המפל עד ל-14. ב-14 ירדנו בסרפנטינות בניחותא (ויחידי הסגולה גם רכבו שם) לתוך המכתש עד פתחו ב-15. משם רכיבת וואדי קלאסית עד 16. נאקבים זורמים משני צידי הוואדי שערוצו משופע בצמחיה ירוקה עזה. ב-16 טיפסנו בנאקב מתון ורכיב עד לאוכף הברור שב-17. הקטע בין 16 ל-17 היה מבחינתי גולת התכנון בטיול זה. המעבר בין שני הערוצים הוא חיוני בכדי לצאת לערבה בלי להתמודד עם מפלים בנחל מסור ויובליו (כמו זה שמתחת כיפה 292 למשל) ובלי לסחוב את האופניים יותר מידי ברגל. למרבה המזל – הקטע שופע בנאקב קליל, רכיב ומתבקש.
תמונה דרומה מ-13 ל-14. הכל רכיב עד 14. 14 מתאפיין במשולש הלבן בצד השמאלי של התמונה מתחת למצוק. שם הסרפנטינות היורדות לתוך המכתש:
רוכבים על שפת המכתש ל-14. 14 זה במקום בו רואים את הרוכב הקידמי ביותר מעל המשולש הלבן:
יורדים בסרפנטינות (המופלאים יורדים הכל ברכיבה):
ומשם רכיבה בתוך המכתש:
מ-17 ירידה קצרה לרובנו ברגל ל-18. מכאן נאקב מהיפים והנשכחים ביותר במדבר. תלול, זורם, חכם, עד ל-19. לו עיתותינו בידנו היינו רוכבים בערוץ הרחב שהגענו אליו מערבה לצפות בציורי הקיר שמתחת למפל (קמ' מערבה) ו"בוואש וואש". אבל השעה הייתה מאוחרת, מכסת התקלות גאתה. המשכנו במהירות בנאקב היורד עד לחניון הר המסור. ב-500 מטר אחרונים על השביל שלפני החניון יש להוליך אופניים ברגל – זו שוב שמורת טבע.
מ-20 דרך 21 לעין חציבה ב-22 רכבנו על שבילי ג'יפים חוקיים. רכיבת XC קלאסית מהירה וחזקה. אני מאוד אוהב. יש כאלה שמקיאים. אבל המחיר בכל מקרה משתלם על היופי שחווינו מאחור.
מסלולי טיולי אופניים בישראל (הבלוג של דודי אלון) 
אין טעם להאשים את הקרטוגרפים בטעויות: נחל מסור הוא אכן הערוץ שעובר בקו צפון-מזרח דרום-מערב בתוך קו השבר הגיאולוגי (שבר סעד-נפחא), אותו אתה מכנה "ערוץ שברי המסור". ואילו הנחל בו נמצאים ציורי הסלע הוא יובל ללא שם של נחל מסור. זוהי הקביעה של ועדת השמות עוד מקדמת דנא וזהו שם הערוץ בערבית "אל מנשר". גם במפות ישנות (עוד מ-51) מסומן החל מסור כפי שכתבתי. המידע שבידך מקורו בטעות שהופיעה במדריך ישראל הישן.
אגב, אם תחשוב על מקור השם של הנחל, יהיה ברור לך שהשם מסור מתאים לנחל העובר בקו השבר ולא ליובלו.
אהבתיאהבתי
תודה על המידע. מעניין מאיפה נוצרה אגדת נחל שברי מסור שלא אני המצאתי אותה.
אהבתיאהבתי
עברו 8 שנים , ולא נס ליחה של המסלול, היום רכבנו אותו קבוצה של 15 איש , הנאקבים במקום , כולל הרוג'מים, מסלול אתגר ומתגמל.
כל הכבוד.
רק תסביר אין עלית על קיום הנאקבים הללו, לא מופיעים במפות …
אהבתיאהבתי
תסתכל בתצלום לווין. הנאקב הראשון הוא בין שכבת משאש שחורה לשכבה בהירה. תמיד תמצא במקום כזה נאקב. בגלל שיקולי קלות הניווט בזמנים עברו. הם פשוט נעו בין השחור ללבן. הנאקב השני יורד על סכין ארוכה לנחל. גם זו דרך מועדפת על הקדמונים. על סכינים שאין להם חגורת מצוקים יהיו נאקבים.
אהבתיאהבתי